תנועות ריצה חית-חלום" (איריס גולדברג)-חלק 2

  • אישה לא גמורה: An Unfinished Woman
  • דיון בתערוכה "תנועות ריצה חיית חלום"
  • האמנית: איריס גולדברג

התבוננות נוספת באישה ששיערה ארוך מגלה שהיא מורכבת רק מפָּנים, ראש ושיער, אך אין לנו פרטים על גופה. פרט לכך, לא ברור אם מדובר בשתי נשים או באישה אחת. בבדיקה שלישית ברור שמשהו אלים מתרחש מאחורי הגדר, אך עדיין לא מוחוור אם מדובר בשתי נשים, או בחלק מאישה אחת הנוקט אלימות כלפי חלק אחר שלה.

תהליך "הקריאה האטית" שהצגתי כאן מדגים את האניגמטיות בציוריה של גולדברג. האמנית, המושפעת מיצירות מחול בכלל ומיצירותיה של יסמין גודר בפרט, אומרת: "ביצירת מחול אינך יכולה לשלוף פיזית את הראש מהגוף. בציור, לעומת זאת, אני יכולה לקחת את יצירת המחול צעד נוסף קדימה לעומת מה שהוצג על הבמה. יש לי אפשרות לשחק עם חלקי הגוף: לחתוך את הראש, להכניס אותו לגוף של אישה אחרת, וכך לעשות אינטרפרטציה". באופן זה מבקשת גולדברג לאתגר את התפיסה הרואה אחדות וקוהרנטיות בישות האנושית; היא מביאה לקדמת הבמה את הגישה הפוסט-מודרנית, המפרקת את גוף האדם וישותו ומבטאת את היחסים בין חלקינו השונים.

לפי פרופי' מאירה וייס, השיח המודרני מאדיר את האינדיבידואל; על פי הגדרתו הוא ישות אחת בלתי ניתנת לחלוקה. בניגוד לכך, אחד הביטויים המובהקים והרדיקלים של הגישה הפוסט-מודרנית לגוף היא תפיסת הגוף כ"ביוני" והפרקטיקה של החלפת אברים בין אדם לאדם ("השתלה"), המבוססים על ההנחה של גבולות גוף חדירים (Synnot, 1992). פריצת גבולות הגוף של היחיד מעוררת שאלות של זהות (סוגיה מודרנית), כגון: איפה מתחיל גופי? היכן הוא מסתיים? איפה מתחיל והיכן מסתיים גופו של הזולת? (וייס, 1991). שאלות אלו רלבנטיות במיוחד לדיון הפמיניסטי הפוסט-מודרני.

האנתרופולוגיות והפילוסופיות של הגוף (כמו: Franklin, 2007) טוענות כי הגבר הוא שמגלם את האינדיבידואל כפי שנתפס בשיח המודרני. לעומתו, האישה מוגדרת באמצעות האפשרות של ההתחלקות של גופה, הכלה של גוף אחר בתוכה (היריון) והוצאתו ממנה (לידה). הביולוגיה של האישה מאפשרת את מימוש הפוטנציאל של פריצה לגופה, ובכך היא אינה עונה להגדרה של אינדיבידואל.

פריצת גבולות הגוף הנשי מתקשרת לאפשרות לנקוט כלפיו אלימות, אבל גם ליצור חיים חדשים מתוך ההריסות. בציורים המוצגים בתערוכה דנה גולדברג בתוצאות אלו של פריצת גבולות גופה של האישה. בסדרה הראשונה והשנייה נדונות בעיקר ההשלכות האלימות של ערעור גבולות הגוף, ואילו בציורי הפרחים והדיוקנאות נדונות אפשרויות יוצרות חיים.

לעמוד הבא

פרופ' מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית. פרופסור אורחת באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2006) ובאוניברסיטת בר-אילן (2007-2008).

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת תערוכה - "תנועות ריצה חיית חלום" - איריס גולדברג, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תנועות ריצה חית-חלום" (איריס גולדברג)-חלק 2

  1. פינגבאק: ביקורת תערוכה: "תנועות ריצה חית-חלום" (איריס גולדברג) – חלק 1 | מאירה וייס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *